<h1>פסקי הרי"ד — שבת</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[שבת ע"ג ע"ב] מניינא למה לי, אמ' ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהיעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. הזורע והחורש. מכדי (מירכב) [מיכרב] כרבי והדר זרעי, ליתני חורש והדר זורע. תנא בארץ ישר' קאי, דזרעי ברישא והדר כרבי. פי' אחר שזורעין חורשין כדי לכסות הזרע, ורבותא נקט, לא מיבעיא חרישה דמקמי זריעה הויא לארפויי ארעא דהויא מלאכ', אלא אפי' חרישה דבתר זריעה הויא מלאכה. תנא הזורע והזומר הנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן. מאי קמ"ל שהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת. אמ' רב כהנא זמר וצריך לעצים חייב שתים, אחת משו' נוטע ואחת משו' קוצר. פי' רב כהנא דבעי צריך לעצים ואז מיחייב משו' קוצר, אבל אם אינו צריך לעצים אינו חייב משום קוצר, אתיא כר' שמעון דאמ' מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, הילכך בענן קצירה שיהא צריך לגופה, דאילו לר' יהודה דאמ' מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, אע"פ שאינו צריך לעצים חייב משום קוצר, שהרי תולש מן המחובר, כדפרישית בפרק כל כתבי הקודש במהדורא תליתאה. אמ' רב יוסף האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים, אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. פי' כשחותכה היא מתגדלת יותר.
<h2>דף טז:</h2>
[שבת ס"ז ע"ב] כלל גדול אמרו בשבת, כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהיא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה. העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת. פי' שוכח משמ' דהכיר שיש שבת בתורה, ולבסוף שכח עיקר שבת. והיה סובר שאין שבת בתורה, ועשה מלאכות הרבה בהרבה שבתות בהעלם אחד שלא נודע לו בנתיים, אינו חייב אלא אחת, דכולהו חדא שגגה הוו.
[שבת ס"ז ע"ב] פיס'. והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. פי' אם ידע שיש שבת בתורה, אבל שכח שהיום שבת ועשה מלאכות הרבה באותה שבת אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה אלא חטאת אחת על כל השבת, שהרי השגגה בשב' היתה שלא ידע כי היום שבת, אבל המלאכו' ידע שהן אסורות בשבת ולא היתה שגגה במלאכות, ואם עשה כעניין זה בהרבה שבתות חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהיא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה. פי' כיון שידע שהיום שבת ולא ידע שהמלא' אסורות, הויא לה שגגה אצל המלאכו' ולא אצל השבת, הילכך חייב להביא קרבן על כל מלאכה ומלאכה. ובכריתות בפרק אמרו לו פליגו רבה ורב חסדא, דרבה סבר שבתות לאו כגופין דמיין לחלק לחטאות, דהיכא דהויא זדון שבת ושגגת מלאכות ועשה מלאכה אחת בשתי שבתות בהיעלם אחד, שלא נודע לו בנתים שמלאכה זו אסורה, אינו חייב אלא אחת, ולא אמרי' שבתות מוחלקות, ויתחייב באותה מלאכה על כל שבת ושבת, דשבתות לאו כגופין דמיין. ודייק ממתני' דקתני חייב על כל מלאכה ומלאכה, ואילו על כל מלאכה שלכל שבת ושבת לא קתני, ש"מ לא כגופין דמיין, ואינן מוחלקות לחטאות. ורב חסדא סבר שבתות כגופין דמיין, ומפר' מתני' הכי חייב על כל מלאכה ומלאכה שלכל שבת שבת, שאם עשה כל הארבעים בשבת זו ועוד בשבת שנייה ושלישית, אע"פ שלא נודע לו בנתים שהמלאכות הללו אסורות מביא ארבעים על כל שבת ושבת.
[שבת ס"ח ע"א] פיס'. והעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא אחת. פי' שעשה הרבה תולדות מעין אב אחד בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת.
<h2>דף יז.</h2>
[שבת ק"ה ע"א] ר' אליעזר אומ' האורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב. וחכמ' אומ' בין בתחילה בין בסוף, שיעורו בשני חוטין. פי' ר' אליע' סבר אין שיעור כל אורג שוה, דאילו בתחלה לא מיחיי' אלא בג' חוטין ובפחות מג' לא חשיבי, ועל האריג מיחייב אפי' בחוט אחד דחשיבי. וחכמ' סברי אין חילוק ביניהן, אלא בין בתחילה בין בסוף שיעורו בשני חוטין. העושה שני בתי נירין, בנריים, ובקירוס, בנפה ובכברה, בסל ובקופה, חייב. פי' נריים היא שמתקנין האורגין להכניס חוט השתי בתוכן, ונקרא בלעז ליצו.
<h2>דף יט:</h2>
[שבת ע"ב ע"ב] איתמר, נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור. לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, רבא אמ' פטור אביי אמ' חייב. רבא אמ' פטור דהא לא קא מיכוין לחתיכה דאיסורא, אביי אמ' חייב דהא קא מיכוין לחתיכה בעלמא. והלכה כרבא.
[שבת ק"ה ע"א] ר' אליעזר אומ' האורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב. וחכמ' אומ' בין בתחילה בין בסוף, שיעורו בשני חוטין. פי' ר' אליע' סבר אין שיעור כל אורג שוה, דאילו בתחלה לא מיחיי' אלא בג' חוטין ובפחות מג' לא חשיבי, ועל האריג מיחייב אפי' בחוט אחד דחשיבי. וחכמ' סברי אין חילוק ביניהן, אלא בין בתחילה בין בסוף שיעורו בשני חוטין. העושה שני בתי נירין, בנריים, ובקירוס, בנפה ובכברה, בסל ובקופה, חייב. פי' נריים היא שמתקנין האורגין להכניס חוט השתי בתוכן, ונקרא בלעז ליצו.
[שבת קל"ז ע"א] מתני'. מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול לאחר השבת, שכח ומל את שלאחר השבת בשבת חייב. אע"ג דהוה טרוד לדבר מצוה, כיון דלא עלתה מצוה בידו חייב. אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את שלערב שבת בשבת, ר' אליע' מחייב חטאת. פי' דלא ניתנה שבת אצל מילה שלא בזמנה. ור' יהושע פוטר, דקסבר מתעסק בדבר מצוה ועלתה בידו מצוה פטור, דגם מילה שלא בזמנה למימהל קאי. ושניהן לא למדוה אלא מע"ז. דכת' בה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, הוקשו כל חייבי חטאות לע"ז. מה ע"ז לא תעביד וכי עביד מיחייב, הכא נמי לא שנא. ור' יהושע אמ' לך לא דמי, התם לאו מצוה הכא מצוה עביד.
<h2>דף כ:</h2>
[שבת ע' ע"א] חילוק מלאכות מנלן, ר' נתן אומ' לא תבערו אש בכל מושבותיכם, מה ת"ל, לפי שנ' ויקהל משה את כל עדת יש' וגו' אלה הדברים, דברים, הדברים, אלה הדברים, אילו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו לו למשה בסיני. פי' הוה ליה למימר דברים בלא ה' ובלא אלה, אלא לדרשא אתא, מיעוט דברים שנים, וה' מרבה אחת הרי שלש, ואלה בגימטריא שלשים ושש, הרי ל"ט. יכול עשאן כולם בהיעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ת"ל בחריש ובקציר תשבת. פי' ביארם לעצמם לחייב על כל אחת ואחת. ועדיין אני או' על חרישה ועל קצירה חייב שתים ועל כולן לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל לא תבערו אש, הבערה בכלל הייתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהיא אב 6מלאכה חייבין עליה בפני עצמה.
